חדר משלה

כוכב נולד וזו לא ליידי גאגא

מערכת הירושלמי 

סרטו הראשון של בראדלי קופר צולם ברובו מנקודת המבט של האומן המופיע. בין אם זה על הבמה כמו הדמות שלו ג'קסון כשהוא שר ומנגן בגיטרה ובין כאשר מזריקים לישבנו תרופה למחלות הנפשית והפיזית שלו. הכול קשור אליו. אליו ואל הגוף שלו. אמנם הסרט נאמן למקור של וולמן ושל סיפורו המקורי של ג'ק קונווי משנת 1937, אך הסרט לא עוסק בדמות הנשית שלו אלא דווקא מעביר תחושה עכשווית של פורטרט גברי ב-2018. אף על פי שהוא עטוף במכנסי ג'ינס אמריקאיים, סיפורו של קופר מביא למסך את סיפור הגבר הכוכב שהוא עצמו בחייו, דרך גופו וכשרונו. בעוד הדמות של ליידי גאגא נאבקת עם המנהל שלה שרוצה לשנות את המראה שלה, בראדלי קופר חוגג את המראה של ג'קסון בכל פעם שהוא על המסך. במיטה, על הבמה, בגמילה, באולפן. בכל עת. בכל מקום. מבחינה אסתטית, זוויות המצלמה והסצנות המוקדשות לגופו של בראדלי קופר כפולים ומכופלים מאלה של ליידי גאגא. האינטימיות בין הגוף הזכרי לבין מצלמת הקולנוע הולמת רבים מהסרטים של העת האחרונה. 

 
חשוב לעצור לרגע ולהרחיב על השחקנים שהופכים לבמאים ונקודת המבט היחידה שלהם נעשית עבור הדמויות עצמן ולא דרך פרספקטיבה רחבה יותר. בדרך כלל, המצלמה על השחקנים באופן ישיר. לכן, אין זה מפתיע כי המבט הנרקיסיסטי של קופר מגלה לעתים קרובות את אופיו של קופר עצמו.

 

לאורך הקריירה שלו, שהתחילה בתור דמות שולית בסקס והעיר הגדולה ב -1999, פיתח קופר מגוון רחב של תפקידים שהמכנה המשותף שלהם הוא פיזי. מאכזריות ועוצמה ועד רכות ועדינות, הגופניות של קופר מגיעה תמיד בשלב זה או אחר בסרט לכדי תמה בפני עצמה. כוכב נולד הוא לא סרט על דרכה של ליידי גאגא אל התהילה והסלבריטאות אלא היא תצפית על גבריות כושלת שמבקשת לחגוג את עצמה המיניות של ג'קסון נמצאת בכל מקום, מפיצה קסם, חופש ויצירתיות. היא הכוכב הנולד האמיתי. 

mifaal עבריתhapais_games_2018.png