שלושה במאים
ושלטון האב
שלושה במאים ושלטון האב
ביקורת מיגדר וקולנוע 
ה בירושלים,העיר החצויה, בה קנאים משחיתים פני נשים בשלטי חוצות וחבורה צעירה של אקטיבסטיות בשם לוט"ם מציתה גל מחאה ארצי נגד אלימות במשפחה, מרגיש אחרת לכתוב על מיגדר וקולנוע. 

 

שלושה מהסרטים הבולטים של 2018 חושפים איך שלטון האב משתלט על ההביטוס שלנו ופוגע בנו מבפנים. סרטים אלו שבוימו על ידי שלושה במאים גברים, שגדלו באמצע וסוף המאה העשרים, נוגעים בסכנות שלטון האב, וכיצד אלו באים לידי  ביטוי בגיבורים הנשלטים על ידי האליטות הגבריות.

 

אלפונסו קוארון, לוכד בסרטו רומא את הרגע  בו אביו נוטש את המשפחה הבורגנית בשנות ה70  ב- במקסיקו סיטי, מנקודת מבט של גיבורת ילדותו, המטפלת שלו קליאו,  מי שתפקדה כ״אם שלישית ״ עבורו והמנקה של צואת הכלב המשפחתי.

משמורת של  קסאבייה לגראן הצרפתי מספר מנקודת מבט של הבן ג׳וליאן נער צעיר על משבר משפחתי בו האב הגרוש רודף אחר בנו כאקט נקמה באשתו לשעבר אמו של ג׳וליאן. הסרט הוא מעין מותחן מגדרי מורט עצבים הסובב סביב הכבוד האבוד של הגבר והוא מתרחש בצרפת של המאה ה-21.

 האחים סיסטרז של ג׳אק אודיאר הצרפתי,הוא  עיבוד קולנועי של ספרו של פטריק דה ויט הקנדי. הסרט שהוא מערבון קומי אפל המתרחש במאה ה19, מספר על שני אחים מתנקשים מקצועיים שעברו התעללות מצד אביהם. בעודם במסע עסקי ממושך הם מתנערים מבוס רודן השולט בחייהם ועל הדרך אחד האחים מגלה את מברשת השיניים ואיתה אולי גם זהות גברית חדשה. 

 ובכן שלושה במאים עכשווים אלפונסו קוארון ,קאסביה לגראן וז'ק אודיאר, מספרים שלושה סיפורים בה אכזריות האב מניעה  את העלילה ואלו מתרחשים בשלוש מאות שונות ועל פני שלוש יבשות נפרדות בשלושה ז׳אנרים קולנועיים. מה מושך את הקולנוע העכשווי הזה, להתעמת דווקא בעשור השני של המאה

 ה21 , עם שלטון האב? מדוע לחזור אל אותו עבר אפל ומה בעצם הם מוצאים בו ?

 

לפני שאתייחס לעיתוי, אני רוצה להצביע על הייצוג הקולנועי של ההביטוס של הגיבורים באופן החושף את שלטון האב ומערער עליו. 

 

קוארון מתחיל את סרטו רומא, בסצנה בה מתואר טקס ניקיון באורך כמעט נטורלסטי המבוצע על ידי קליאו המטפלת של הבית המשמשת מעין ״אם השלישית ״ של אלפונוסו הילד בסרט.

מוטיב הניקיון של הבית נשלט על ידי האב. בין היתר הוא דורש שחצר הבית תהיה תמיד נקייה מהחרא של כלב הבית אותו הוא לא טורח להוציא לטיולים. אב המשפחה מדען עם קריירה מצליחה, מרבה לטוס במסגרת עבודתו,  המקנה לו עליונות כלכלית ומעמד של שליט בביתו. וכך למרות היותו נוכח נעדר בחיי המשפחה שלו, חוקי הבית ומופעי ההביטוס של המשפחה נערכים על פי רצונו .הסרט המתרחש בשנות השבעים במקסיקו מתאר כיצד העבודות השחורות של המשפחה עדיין נעשות בכפוף ליחסי כוחות  פאטרכלים וקולניאלים. האב מאשים את  סופיה אם הבית בהתרשלות בתפקידה כבעלת הבית בפיקוח על ניקיון החצר מהחרא של הכלב .לטעמו היא ״נכשלת״ בניהול הבית ועל כך היא  עומדת לדין בפני השליט הכלכלי של המשפחה. האם סופיה הכרוכה עדיין אחר בעלה ונשלטת על ידי כוחות ההביטוס הגבריים, במקום להתעמת איתו נטפלת לקליאו המטפלת ומעתיקה אליה את כעסה ותסכוליה. בסרט ההתנגדות של האם לרודנות האב מופיעה רק כאשר האב עוזב את המשפחה ומפעיל כלפיה אלימות כלכלית גלויה. סופיה האם נאלצת להתפכח מאידיאל הזוגיות, היא מבינה את התפקיד של קליאו כאם השלישית לילדיה ומתחילה לפרק את  ההביטוס הגברי ששלט בחייה דרך בחירות חדשות מסגנון הרכב המשפחתי ועד סידור החדרים של בני הבית. קליאו עצמה הגיבורה של הסרט אמורה לחיות על פי כללי הביטוס הנשמרים למעמד הנמוך אבל כוחותיה המיוחדים מאפשרים לה להתנגד לחלק מהכללים של האליטה הגברית ולשמור על עצמאותה הפנימית.

 

ב"משמורת" סרטו של לגראן,השליטה של ההביטוס הגברי מיוצג  דרך שפת הגוף הנוקשה של ג׳וליאן נער בן 12 המוצא את עצמו שבוי של אביו ומערכת משפטית המנוכרת לצרכיו. בעשור השני של המאה ה-21 , לגראן מצלם נער שהופך לכלי באקט הנקמה של אביו ופועל כמו קפוא בשפת גוף המאולפת לאיפוק גברי הכפוי עליו. המעברים של ג׳וליאן הנער ממשמורת האב, למשמורת האם בניגוד גמור לרצונו משקפים מערכת משפט עכשווית שאינה מאפשרת לנוער זכות בחירה כמו גיבוש זהות גברית המתאימה לו. אודיאר במערבון המסוגנן שלו,מתאר כיצד הדרך לשיחרור מזכרונות אלימות האב השולטים בך, עובר דרך שינוי מנהגים ואימוץ טקסים חדשים והוא מעניק לאחד מהאחים לאלי ששואף לחיות אחרת ,מברשת שיניים שהולכת להגדיר את  כללי ההגיינה של הגבר החדש ואיתם את הזהות הגברית שלו.

 

 

בשלושת הסרטים, היחסים במשפחה והתפתחות זהות מיגדרית חדשה מתרחשים בתוך מה שמכונה המאבק על הגדרת ההביטוס מחדש. מהו בעצם ההביטוס ? מי שעיצב את מושג ההביטוס בהקשר המיגדרי הוא האינטלקטואל והסוציולוג הבולט  פייר בורדייה,בספרו השליטה הגברית. 

 

בורדייה כותב כיצד השליטה של האליטות עוברת דרך התודעה והגוף שלנו, בפעולות וטקסים יומיומיים,בהם אנו מפנימים את תרבותו של השליט ומזהים אותה כזהות הטבעית שלנו - קרי ההביטוס. בכך הוא טוען שאנו מאבדים את יכולת ההגנה שלנו כנגד האליטות המנסות לשלוט בנו ומצליחות לתעתע בנו.

 

 בשלושת הסרטים העכשווים, גיבורי הסרט, נטולי קול עצמאי או שליטה מלאה על גורלם ובכול זאת הם מנסים להתנגד לברוטליות של השיטה הפטריארכלית. לאורך הסרט הם מגלים בעצמם יכולות  שהם לא ידעו על קיומם. קליאו מהסרט רומא מגלה בעצמה כוחות ייחודיים של ריכוז וגבורה בזמן המשבר בזוגיות שלה ושל המשפחה, הנער ג׳וליאן  הודף את האב הרודף אותו עד לנקודת שבר, אלי האח הבכור של האחים סיסטריז שנמאס לו מהבוס הרודן שלו חותר להשתחרר ממישטר האימה של הבוס  ולהפוך לגבר חדש. במידה מסויימת לא ברור האם סגנון ההתנגדות לשלטון האב קשורה רק לאישיות של הגיבורים או גם לזהות המשתנה של הפטריארכיה ממקום למקום ומזמן לזמן.

 

עד כמה שונה סגנון הפטרארכיה בתרבויות שונות ? 

 

ובכן סרט חשוב אחר שעסק בפאטרארכיה בקולנוע של המאה ה-21,הוא סרט לבן  של הבמאי מיכאל הנקה בו הרוע נושא אופי סדיסטי ויש לו השפעה אחרת על גיבוריו. 

 

הסרט שיצא ב2009 עסק בהשפעות החברתיות של  החינוך הפטריארכלי בגרמניה ערב מלחמת העולם הראשונה. הרקע החברתי לסרט לבן הוא, מערכת החינוך של שלהי המאה ה19 זו הנשלטת בלעדית על ידי אליטות דתיות וכלכליות, כולן גבריות כמובן.

 

מיכאל הנקה, במאי אוסטרי, יליד  1942, מספר בסרט לבן על תעלומת פשע בה מספר אירועים אלימים משפיעים על כפר שלם. האלימות בסרט ,נראית בתחילה כסדרה של תאונות, עם הזמן אנחנו מגלים שמדובר על פשעים יזומים ואכזריים  הפוגעים בכל עבר והתעלומה הולכת ומתגברת בנוגע לזהותו או זהותם של הפושעים.

 

 מורה הכפר המגלם את דמות המספר בסרט,משוכנע לאחר חקירה שערך שילדי הכומר, תלמידיו האהובים, הם היוזמים של הפשעים האלו. ילדי הכומר, הם למעשה הגיבורים הראשיים  של הסרט ולאורכו אנחנו צופים בהם בעיקר נתונים לטרור פיזי וריגשי על ידי האב הרודן שלהם.

 

הנקה לא טורח להבהיר את המניע שעומד מאחורי פשעי ילדי הכומר, במקום זה הוא מסתפק בתיאור יבש של נסיבות החיים של הילדים באותה תקופה. השפלות, הרעבות, מניעת מזון, פגיעות מיניות, הצלפות ועוד מיני עינויים שהילדים עוברים על בסיס יומיומי בידי האבות שלהם מול אימהות שותקות או נעדרות. 

מה קורה לילדים שסופגים את החינוך הזה ומפנימים אותו ? הנקה יצר ביקורת מתוחכמת על הפטריארכיה באירופה בשלהי המאה ה-19 .הוא מתאר כיצד בתזמון היסטורי מסויים,  המודל הזה קם על יוצריו והופך  לבומרנג,  כאשר גיבורי הסרט משחזרים את האלימות שספגו מהאבות אל מול תושבי הכפר כולו. 

 

בסרט לבן אנחנו צופים באלימות היומיומית שילדים ונוער עוברים ללא שום יכולת ביטוי בעודם מתפקדים בניכור ריגשי פנימי. ההפנמה של התרבות הגברית השולטת מנתקת ילדים מביטוי של אמפטיה ויכולות ריגשיות המיוצגת בהביטוס שלהם דרך שפת גוף סגורה, איפוק ושקט נפשי מדומה, אלו מעידים לכאורה על ההצלחה של החינוך הגברי האלטסטי האירופי. בעולמו של הנקה אפילו האימהות לא מציעות חמלה רבה לילדיהן שכן הן פאסביות ויש בהן אילמות כבויה או במקרה הטוב אילמות כואבת. אימהות בגרמניה של תחילת המאה ה20 עדיין לא יכלו לספק לילדיהן הגנה ממשית  מפני אלימות, כמו גם לא נקודת מבט עצמאית או שפה אינדיבידואלית . ובכך התמה של  שלטון האב והשפעותיו ב״סרט לבן״ שונה על פניו מהעולם של שלושת הסרטים העכשווים  של קוארון, לגראן ואודיאר - בהם אנו רואים סגנון אחר של חיים, מה שאני הייתי מכנה החיים בצל שרידי העולם הפטריארכלי.

 

עד כמה שונה האלימות  שסופגים הגיבורים של העולם החדש והעידן המודרני והפוסט מודרני מפני האבות שלהם ? ואיך הם מגיבים אליה? 

 

"רומא" ו"משמורת" מציגים סיפורים על סוגי התעללות שונים של אב.

בעוד משמורת מדבר על טרור פיזי של אב אשר מוכחש על ידי מערכת משפט המפקירה את הבן ואימו בין סיוט קפקאי לסרט מתח בו אנו שואלים מתי כבר תגיע המשטרה. בסרט רומא, האלימות הכלכלית של האב כלפי המשפחה, היא בגדר טאבו והמשטרה לא תגיע לגונן על בני המשפחה וכך הם נאלצים לפתח כוחות עקיפים כדי להשתחרר מהדיכוי.ברומא היכולת להאבק באלימות החיצונית הגברית קשורה לפיתוח מודעות לשקרים של ההביטוס הגברי ולאופנים בהם אנחנו נענים להם. בהאחים סיסטירז, הדרך לשיחרור של אלי, האח הבכור מהסבל הפנימי, עוברת דרך אימוץ של  טקסים חדשים שיעזרו לו לתעל לעצמו זהות גברית המתאימה לצרכיו הנוכחיים. 

ֿ

ברומא ומשמורת הגיבורים מתעמתים עם מצבי אלימות גברית הסמוים יותר לאבחנה. אלימות זו מופיעה בחברה בה קיימת יומרה לשיויון לכול אזרחיה וכך היא מתעתעת יותר בקורבנות שלה. אליזבט באדניטאר היסטוריונית והוגת דעות צרפתיה טוענת בספרה ״פמיניזם ללא מוצא״, שהפטריארכיה הקלאסית הישנה הרואה באישה ובילדים רכוש ישיר של האב, בסך הכול הוחלפה ולא הוכחדה מהחברה המערבית .האם היא מדייקת באבחנה שלה ?

 

 

קיים דמיון מטריד בין מפגן האלימות של האב כלפי בנו בסרט משמורת של קסאבייה לגראן ובין סגנון האלימות של האב הכומר בסרט לבן של הנקה. האמנם ?

 

 הדבר הבולט בשני הסרטים הוא שימוש כוחני לא מבוקר בילדים, לצד דרישה לצייתנות עיוורת ביחסי האבות והבנים.

במקרה של סרט לבן זה נדרש בשם האל ובמשמורת זה נדרש בשם טובת הילד.

 

האקספוזיציה של משמורת מתארת בסצנה קולנועית ארוכה את הרטוריקה של השפה המשפטית העכשווית של דיני המשפחה. במנימליזם מבריק מתאר לגראן את יחסי הכוחות במשפחה בה האם היא המטפלת העיקרית והילדים שספגו אלימות מהאב רוצים להתנתק ממנו ולהרחיק אותו מחייהם. המערכת המשפטית מעדיפה את זכות האב להורות מתוך הנחה פסיכולוגית שזו גם טובת הילד. לנער אין זכות ביטוי במשפט ומהרגע שקולו לא נשקל  בדיון המשפטי, העלילה מתחילה להסתבך והסכנה לחיי בני המשפחה עולה שלב.

 

 בית המשפט, כופה על ג׳וליאן לחזור להתראות עם אביו וזהו צו שעליו לציית לו. צעד זה חושף את הבן מחדש למניפולציות ואלימות  מצד האב. עם זאת יש קווים שונים באישיות של טיפוסי האבות בשני הסרטים, בסרט לבן הכומר מסתמן כפסיכופט, בעוד האב במשמורת נראה אדם מפורק.

לגראן מספר על דמות אב הנמצא במצוקה נפשית קשה ולא מטופל על ידי אף גורם סוציאלי. מערכת המשפט בצרפת בת ימינו מפקירה את הנער ולא מספקת  לו כלים ממשים להגנה. למרות שהאב מאיים על חייו אין לג׳וליאן דרך להימלט מפני האלימות הקשה המופעלת כלפיו. הדרך היחידה בה ג׳וליאן מנסה להתגונן זה לעטות על עצמו שתיקה כמו להקפיא את עצמו ולהעלים את עצמו כך שלא יסגיר את אמא ואחותו לזעם האב. 

לכן, הסרט חתרני בהציגו את המחיר הכבד שמשלמים ילדים בחברה המעדיפה עדיין את זכות האב על פני שלום הילד. 

 

בשלושת הסרטים הגיבורים חיים במציאות בה עדיין  עבודת גידול הילדים מתרחשת בספירה הנשית אבל ערכה מוכחש ואין לה תמורה כלכלית מלאה. מה קורה במשפחות בהן גידול הילדים  עדיין מרוכז בידי נשים? מי משלם את המחיר בשל ההכחשה של העבודה הזו?

 

ברומא, הסרט שמתמקד בשנות ה70, שם את הפוקוס על השעבוד הכלכלי של האימהות. האב אנטוניו הוא כאמור המפרנס העיקרי במשפחה בה לא פחות מארבע נשים עוסקות בעבודות השקופות הכרוכות בגידול וטיפוח של ארבעת ילדיו. 

 

סופיה הרעיה והאם היא אישה לבנה מרקע אירופאי,בעלת השכלה מדעית טובה שנזנחה למען הפרויקט המשפחתי  של הפקת ילדים מוצלחים בחברה הקפיטליסטית.

 

הסבתא אמה של האם, מסייעת לה בהטמעת הסדר החברתי השולט של  עקרונות הרציונליזם הכוללים שליטה עצמית והישגיות בסביבה קפיטליסטית. בנוסף, שתי המטפלות והעובדות בבית הזה שעושות את העבודה השחורה של גידול הילדים אינן במפתיע ממוצא לבן.

 

קוארון בוחר בקליאו המטפלת כדמות ראשית בסרט.

מה הם הכוחות המייחדים את הגיבורה הזו? למה דווקא האם השלישית נבחרה להפוך לגיבורה הראשית ?

מי היא קליאו ? 

קליאו היא דמות האם הטבעית המספקת את אחד המיתוסים הנחשקים ביותר של אהבת אם. קאורון הופך את הסדר החברתי ומציג את אותה מטפלת עניה כגיבורה אימהית בעלת כוחות על. קליאו בניגוד ליתר הדמויות הבורגניות בסרט, שולטת בנבכי האמפתיה האנושית.  כישרון אינטואטיבי זה מאפשר לה להפגין כוחות נסתרים של ריכוז תודעתי ולהביס אף גברים לוחמים. אבל בעיקר להדוף את התודעה הכוזבת של ההביטוס הגברי הדכאני ולעשות את עבודתה בדרכה שלה. בנוסף, קוארון מעניק לדמותה של קליאו יכולות שליטה רוחניות המתגלות כמו באקראי, בסצנה בה קליאו מגיעה כדי להתעמת עם המאהב שלה. היא נקלעת לקהל המתבונן בשורות של לוחמים וביניהם גם המאהב שלה ואב התינוקת שהיא נושאת ברחמה. הלוחמים שהפגינו את כישורי הלחימה שלהם  ממתינים לדברי המאסטר שלהם. המאסטר הגדול דורש מתלמידיו לעמוד בתנועה בה נבחנת יכולת הריכוז שלהם. קליאו בעודה בהריון מצליחה בטבעיות, לבצע את התרגיל בו נכשלים יתר הלוחמים בשדה. ההצלחה הפנומנלית שלה כמו לא מאובחנת על ידי הסובבים אותה, היא מה שנקרא גיבורת על שקופה. אולם, קליאו אינה זקוקה כמו האימהות האחרות במשפחה לשיחרור תודעתי משלטון האב. סופיה, האם הראשונה ודמות משנה חשובה בסרט, עוברת תהליך כואב של נטישה שרק מחזק אותה ובסוף הסרט היא מתחילה לבחור כיצד היא רוצה לתקשר, מהי המכונית שלה, איך לנקות את הבית, איך לסדר את הבית ולהכיר בערכה של קליאו המטפלת כגיבורה ושותפה למלאכת האימהות.

 

האחים סיסטריז עוסק בגיבור שעובר מעין משבר גיל המעבר בו הוא מתעמת עם המורשת של ההביטוס שלו ומצליח להתקדם לבחירות חדשות הכוללת כללי היגיינה בצורת צחצוח שיניים, הקשבה לזונה טובת לב או הפרת אמון של הבוס הרודן. כל אלו מכשירים לו את הדרך לחזור הביתה לחווה בה גדל ולאמא שלו.

 

גם אם צירוף מקרים מופלא, שלוש היצירות הללו הופקו בסוף שנות העשרה של המאה ה-21. לכן, יש כוח מצטבר לאמירה המהדהדת בין שלושת הסרטים על סכנות שלטון האב הנוכח בתרבותינו ועדיין פועל במציאות גם אם באופן מסווה יותר.

 

ממערכת משפט פסבדו-שיוויונית בת זמננו המתעלמת מזכות הבחירה של ילדים ונוער, כמו בסרט משמורת, דרך ההכחשה של  זכויות כלכליות של הילדים ואמם בסרט רומא ועד סביבת עבודה המוחקת את צרכי הגבר החדש כפי שנראה בסרט האחים סיסטריז - אלו שלושה סרטים המביאים לקולנוע דימויים חדשים של גבריות ונשיות, יחסי הכוחות של האב האם וילדיהם והם חושפים את  האימהות דרך כוחות ההביטוס שמפעילים אותנו.

פ